אמנות בראי האינטרנט

מבוא:
המאה ה- 19 הייתה תקופה של מרידות ותהפוכות, ושל התעוררות והתנגשות בין אידיאות חדשות לבין אידיאות ישנות.

המהפכה הצרפתית שפרצה בסוף המאה ה- 1789 בישרה את בואם של תמורות ושינויים מן הקצה אל הקצה בכל תחומי החיים, שהתגברו והגיעו לשיאים חדשים במהלך כל המאה, והובילו לגיבוש צורת החיים בעולם המודרני. המהפכה החברתית והפוליטית בצרפת עודדה תסיסות חברתיות ולאומיות בכל אירופה ומחוצה לה, שבסופן הועברו סמכויות השלטון מידי המלוכה והאצולה, שהיו שליטיה המסורתיים של אירופה, לידיו של העם, ובכך הגשימה את שאיפות "החופש, השוויון והאחווה" של המין האנושי במשך מאות שנים. יסודות העריצות של המשטר הישן הוחלפו במוסדות שלטון דמוקרטיים, המבוססים על סמכותו של העם להכריע בכל הנוגע לגורלו ולעתידו. תנועות החופש, השוויון והאחווה הלאומית המאפיינות את המאה ה- 19 נתקלו בקשיים רבים בהגשמת האידיאלים החדשים. אלה הובילו למלחמת אזרחים עקובה מדם בצרפת, מלחמה שהייתה אות אזהרה למהפכות לאומיות אחרות שבאו אחריה במשך כל המאה ה- 19. בכל עמי אירופה התפתחו תנועות של משכילים ושל עירוניים, שניסו להשיג את החופש המיוחל. בסופו של תהליך סולקו הכנסייה והאצולה מעמדות השלטון, ואת מקומם תפס המעמד הבורגני, שקבע את חוקי הדמוקרטיה. המהפכה התעשייתית התחוללה עם המצאת מכונת הקיטור, שהניחה את היסוד לשימוש בטכנולוגיות חדשות כדי להפיק אנרגיה. מכונות אלו איפשרו את פתיחתם של בתי החרושת הגדולים הראשונים באמצע המאה ה- 18, והביאו לשינוי פני הייצור מעבודת יד לייצור המוני. התפתחות התעשייה ההמונית הובילה להתפתחות מסחרית שדרשה תנאים חדשים להספקת חומרי הגלם אל בתי החרושת, והעברת המוצר אל מרכזי המסחר. נסללו כבישים מתאימים, נבנו גשרים, תעלות ומנהרות, הקיטור נוצל לפיתוח אמצעי תחבורה מכניים כגון הרכבת ואניית הקיטור, שצמצמו את המרחקים על פני היבשת. ההתפתחויות הטכנולוגיות הובילו להמצאות אחרות שהכניסו שינויים מהפכניים בחיי היומיום, והונחו היסודות לצמיחת העיר המודרנית. התיעוש המואץ, שרק הלך וגבר במשך המאה ה- 19, יצר פערים חברתיים קוטביים: העירוניים בעלי הממון והכוח – הבורגנות, וכנגדם מעמד הפועלים החלש שהושלך לשולי החברה. הטכנולוגיות שירתו את צרכיו החברתיים, המדיניים, התרבותיים והכלכליים של המעמד הבורגני, שתפס בסופו של דבר את השלטון באירופה. בתחום האמנות חלו שינויים מהותיים, המשקפים את התהפוכות החברתיות ומגיבים עליהן.

החידושים היו בשני תחומים שהיו בבחינת טאבו במשך מאות שנים והם:
א. התנתקות מנושאי הדת: התנתקות מוחלטת מן הנושאים המסורתיים, שרובם עסקו במאורעות דתיים הלקוחים מכתבי הקודש ומאגדות על קדושים. האמנים בני תקופת המהפכה ראו עצמם בני חורין לבחור להם נושאים ככל העולה על רוחם. ההתנתקות התאפשרה בשל השינויים המדיניים והחברתיים שחוללה המהפכה הצרפתית. מעתה הבורגנות והמדינה הם פטרוני האמנות, תפקיד שהיה שמור בידי הכנסייה והאצולה.
ב. האקדמיה לאמנות: חידוש נוסף היה בתחום הלימוד. במסורת הישנה נלמדו מיומנויות האמנות בסדנאות של ציירים ופסלים, ונמשכה מורשת של השפעות אמנותיות מדור לדור. בעידן המהפכות נוסדו אקדמיות שבהן נלמדו האמנויות כמו כל מקצוע אקדמי אחר. זוהי גישה חדשה המעלה את האמנות ומציבה אותה בדרגה אחת עם שאר המדעים הנלמדים באקדמיה. האקדמיה הייתה נתונה תחת אפוטרופסות מלכותית שקבעה את הסגנון האמנותי. האמנות נלמדה על פי סמכות ממלכתית שבחסותה נערכו תערוכות שנתיות באולמות גדולים שנקראו "סלון". אמנים שלא פעלו לפי דרישות האקדמיה נדחו ולא הוצגו בתערוכות הללו.